אני מרגיש באופן מוזר שזה רק תורם לי, כי אולי על מצבי היום קראתי בעבר, לא ידעתי שיש כאלה אנשים, עד שנתקלתי בי, זה מעודד למדי כי צבר התובנות יפה ומחכים, אין לי ספק שחויות האימה שעוד מחכות לי ילמדו אותי פרק.
כבר למדתי שאני לא חלק מהישראליות, אף שאני יציר כפיה נטולות החן, אני חלק מהמקום הזה שאיני מחבב, ואף על פי כן איני חייב דבר , אולי אם הייתי יצור חברתי יותר מפותח שיודע להתחבב על הבריות היה לי נחמד יותר, אבל ספק אם מזה הייתי מפיק תועלת, אולי היה לי שיעמום גדול, אולי.
איני יודע מה יהיה בסוף תהליך ההתפרקות הזה האישי מתערבב לי עם המקום, הפוליטי והפרטי, אולי אשרוד אולי לא, אני מלא סקרנות ואימה .
בכל מה שלא קשור בי אני יודע שמה שניתן היה לומר לפני כמה זמן כבר לא אפשרי , כי אין סבלנות לשמוע, אין בכלל מקום ללוזרים , הדתיים נראה לי ינצלו את המצב . זו תובנה לא אישית אלא כללית שיש סיכוי שיום אחד ימנעו מאנשים לדבר מה שנראה שלעולם לא יקרה, שום דבר לא מובן מאליו, אני מרגיש שזה מעבר למצבי האישי.
העובדת היחידה שהייתה לי שהתידדתי עימה והיא היתה עוזרת שלי, ומאד אהבתי אותה , היא רוסיה יפיפיה וצעירה , כבר בעצם היא לא רוסיה היא חצי ישראלית, היא שירתה בצבא, היא לא יהודיה כי אביה היה יהודי ואימה נוצריה, היא אדם מלא כשרון היא לא תשרוד את המקום הזה, ממנה הכרתי את העולם של האנשים שאפילו להתחתן אינם יכולים כאן, כי הם לא יהודים , יש כמה מאות אלפים כמוה , היא צעירה מוכשרת , נבונה בעלת עין טובה ומהירת תפיסה, והיא לא יכולה לחיות פה .
זה מאכזב , אולי זה גם מכאיב, אני כבר לא רואה אותה יום יום, היא סטודנטית , איזה מזל היה לי לפגוש בה , והיא ברצינות שלה לימדה אותי עד כמה חסרי יכולת אנחנו הזן של הצברים. עד כמה הישראליות היא מפונקת ולא בעלת כישורי הישרדות משהו בנו בחינוך שלנו לוקה , ביוהרה ובטיפשות .
בגללה חשבתי על היכולת שלנו לשרוד ללא דיכוי של עברים , פעם הם היו ערבים היום הם עובדים זרים, אין לנו עובדי כפיים ישראלים כמעט, כמעט את כל העבודות הנמוכות והבזויות נתנו למי שלא מוגדר יהודי, איני יודע מה זה אומר עלינו , בשיחה שהיתה לי עם בחור גרמני , ישראלי לשעבר הוא טען שליהודים לא היתה מעולם סולדריות פנימית, כזו שהיא חלק מכל עם , שתמיד בגדנו באחינו, הוא בקש ממני לקרוא את העבד של בשביס זינגר , עכשיו אני קורא את הספר.
מה שהפליא אותי אצל הבחורה הזו שאני מקנא בה על היכולת שלה, על הנאמנות שיש לה, את מה שלמדתי ממנה אני חייב לנצור אולי בזכותה אשרוד כי העניין הופך למעניין, אני נמצא בשלב בו לא האמנתי שאשרוד, ואני יחסית מתפקד לא רע.
יש ימים שאני חש באנרגיה חיובית , וזה מוזר , יכולתי להשבע שטוב לי לפני כמה ימים עד שנשלח לי פקס די עצוב.
הבלוג פה ישאר , אוכל לחזור אליו מכל מקום.
