בשנים האחרונות בכמה פרקטיקות יש שימוש של אור והקרנה של דימוי על מיבנים קיימים, באדריכלות השימוש בציפוי קיר אשר בתוכו יש השתנות בהתאם לאור , או בתוכו יש תאים שמקרינים תמונות או דימויים אשר חותרים תחת הצורה הקונקרטית של המבנה.
בחלל תצוגה אמנותי ע”י הקרנה של אור , או של צורות במיבנה נתון נוצר “חלל חדש” לעיתים זו הרגשה רוחנית שעוטפת מחדש את הקיום של המבנה, הרגשה שמתחילה ברושם של נביעה מתוך האור והשימוש בו ככלי ליצירת מהות משתנה וחדשה.
בעיתון הארץ יש כתבה על הבניינים החדשים על אדריכלות חדשה ויש אפילו מצגת להמחשת האופן בו עושים שימוש במעטפת ועיצוב שבו יש משקל מחודש להגדרת חלל , הצורות הן לא צורות בעלות עיצוב מוכר אלא נוטות למראה ביולוגי , שבור ואף לא יציב , הבניין נראה כישות חיה , לא כישות דוממת , הרעיון הוא רעיון מפליג במהפכנותו והוא נשען על התקדמות טכנולוגית, שאלה שנשאלת היא עד כמה הפונקציונליות נפגעת , עד כמה למשתמש יש הרגשת נוחות, נראה כי פה דווקא הבשורה היא שהמשתמש נשאר נאמן למיבנים הישנים שלקחו בחשבון את נוחות המשתמש .
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/996126.html
