עם תחילת המהפכה של המחשב, האינטרנט , היתה ציפיה שהאמנות גם היא תמצא את מקומה לא רק בדיווח ואינפורמציה או שימוש דידקטי באתרי אמנות .
אלא שממש תיווצר אמנות בתוך הרשת שתהיה בעלת ערך שווה לאמנות שמבוססת על הצגה במוזיאונים.
אבל מסתבר שזו היתה תיקוות שוא, האמנים הם ציבור די שמרני למרות התדמית האנרכסטית פורצת הגבולות, הסיבה די פשוטה לכאורה, בעוד שהעולם ה”אמיתי” הלא-מקוון אמן מיוצג ע”י גלריה שדואגת לו לכל מחסורו ולקדומו , מממתגת אותו כאמן, ממסדת אותו , מציגה אותו במקומות נחשבים , בעל גלריה נבחן ביכולת שלו לקשר אמנים למימסד אמנותי איכותי.
הרי שברשת את כל אלה נדרש האמן לעשות לעצמו, האמן ברשת נבחן בעיקר בעיניים שלא למדו אמנות שהחינוך שלהם הוא חינוך שלא מתוך המימסד האמנותי, כך במילא התגובות והדרישות הן שאמן יהיה כמו “ליאונרדו” או כמו “רמברנט” אמנים לכן אולי הבינו כי הרשת היא לא תחליף , אלא ההפך היא מהווה סוג של אנכרוניזם , של התמודדות עם שאלות מעצבנות עם עקרות בית ואו עקר בית שטוענים שהילדים שלהם “לא פחות מוכשרים” וכו.
בדיעבד לא נוצרה אמנות רשת, לא נוצרה שום פעילות ברשת של אלטרנטיבה, לא נוצרה אפילו אסתטיקה מקוונת אלטרנטיבית
נסיונות היו ויש, ויש אתר לכל גלריה ויש פורומים לאמנות , ואפילו תערוכות , יצא לי אפילו להשתתף בתערוכה וירטואלית מהסוג שאמור היה להפוך לאלטרנטיבה, אבל הנסיונות הללו גוועו כי אמנים זקוקים לכסף, כי המנוע הכלכלי לא היה בנמצא , כי לא יכלו למכור , כי זהות אנונימית וירטואלית בכל זאת היא בסופו של דבר יצור אנושי , כל אחד שיוצר זקוק לתמיכה כספית, אבל אין שום מנגנון שיוכל מצד אחד ליצר פעילות כזו שהיא שוות ערך לעולם הגלריות ומאידך לתגמל את האמנים בהתאם.
והחשוב מכל, לא נוצרה אמירה בעלת ערך מספיק גבוה , מספיק איכותית שתוכל לאיים על הגלריות.
האמנות באינטרנט נכשלה לדעתי כי לא הצליחה להיווצר אמירה ייחודית שהשכילה לקחת את תנאי הרשת ולהפוך אותם לשדה עצמו ולא למכשיר. האמנות שאתה מדבר עליה זו שרואים ברשת היא אמנות שמשתמשת בכלים שמאפשר המחשב: צילום דיגיטלי , תוכנות עיבוד ציור וצילום אבל זה לא המפץ הגדול שאני מצפה לו, שהוא אמנות שנוצרת מתוך הסימולקרום. הבת והנכדה של הסימולקרום . אם בעבר האמנות חיקתה מציאות ויצרה סימולקרום, המציאות של האינטרנט= וירטואליה הוא הסימולקרום אבל ההזמנה וההזדמנות העיקרית שהאינטרנט העניק היה לעשיית אמנותית מתוך הסימולקרום, זה משהו שלא היה לנו בעבר אולי בגלל שהפוסטמודרניזם התרכז בבנית עולמות חלופיים סימולקריים ולא בעשית אמנות סימולקרית . בעצם יש דלת פתוחה ליצירה מסוג חדש, הבעיה היא כאמור בבחירה שגויה ובבילבול בין הגדרת הכלי שיוצר את האמנות להגדרת עולם שממנו תצמח האמנות, כל זמן שהמחשב והאינטרנט יהיו הכלי ולא העולם שממנו נוצרת האמנות לא תיווצר אמנות אינטרנט מעניינת או ברת מסחר.
תחשוב על זה, אם מישהו יכול זה אתה (:
לא בטוח שמגיע לי מה שכתבת בסוף.
אבל בכללי אני מסכים עם מה שכתבת , שהמציאות צריכה להיות משהו שמחבר למחשב אבל פה זה כבר לא תלוי באמנים , צריך משהו מאד ספציפי, מה המהו הזה ?
אני לא אוהב את השימוש באיזמים פומואים בגלל שאיני מאמין בסוג כזה של תקשורת. והיא גם די מבלבלת אותי סימולרקה גדווקא מילה נחמדה.
אבל רוח הדברים שלך מקובלת עלי , רוח הזמן נאמר כן משוקפת בעשיה עכשווית דרך מחשב, אבל לא מקוונת , כי אולי רמת החויה ברמה של עושר רוחני של הצופה מוגבלת, אני מנסה לחשוב על הבדלי החויה במדיומים הקלאסיים השמרנים של צפיה בתערוכה תלויה על קיר לבין בהיה במסך מחשב, נדמה לי שסוג החויה במחשב “}מופחתת” למשל לקריאה יש גם בעיה דומה, אנחנו לא קוראים ספרים באינטרנט, אנחנו זקוקים עדיין לספר ה”מיושן” .
אולי זה המשהו שעוצר את ה”מהפכה” ממש מלהתרחש , כי החויה של המסך מצומצמת וגם די כואבת לעיניים, כמה אפשר לשבת מול מחשב.
זה אני מעלי, עצלן לא רציתי להכנס לניהול, הלכתי , תודה
אגב ..את חייבת לכתוב על זה מאמר, ואוכל להבין יותר לעומק למה את מכוונת.
אל תשכחי לשלוח לי לינק למאמר.
אוקיי.
ניתן לשבוע הקרוב (עמוס פחד) לעבור, ואתארגן לכתוב משהו מסודר יותר ובאותה הזדמנות גם לארגן לעצמי את המחשבות עד הסוף כי מה שכתבתי פה זה רק הרעיון בכללי ללא עיבוד לפרטיו.
אני רק אתן לך דוגמא קטנה. כשלמדתי במדרשה הביאה אחת הסטודנטיות עבודה שנוצרה משיפשופ של החלקים הבולטים של המקלדת על ממחטה, כמו שהיינו עושים במטבעות. מכיר בטח את הטכניקה … היא יצרה מציאות ועולם חדש, מציאות תקשורתית מקבילה מתוך המחשב (התקשורת הממוחשבת=סימולקרה שהיא הדור השני לתקשורת הרגילה) מה שמקובל להיתפס ככלי -המחשב לא היה הכלי המצייר אמנות אלא ביטא מציאות סימולקרית מקבילה שממנה היא יצרה מציאות דור שלישי למציאות שאנחנו מכירים. זו בתפיסה שלי תקשורת “נכדה” לתקשורת המקובלת והמחשב היה שם שלב מעבר ולא המכחול המצייר. מקווה שאני ברורה יותר? כשאכתוב על זה אתה תדע איפה למצוא את זה (:
אני מתחיל יותר להבין וזה מחזק כל מיני מחשבות שהיו לי בעבר, גם מה שכתבתי שזה לא תלוי באמנים נכון כי יש פה מחסום טכנולוגי,אגב יש מין לא יודע איך לקרוא לזה מציאות מדומה , מין משחק כזה שהוא פורמט וירטואלי שמופעל ע”י אנשים שמפעילים כל מיני דמויות שהם יצרו להם חיים הדמויות ממש בעלות מראה וכו וזו קהילה כזו נזכרתי שמה סקנד לייף או משהו כזה.
למה שאני התכוונתי מתלכתחילה זה שהרשת היוותה בהתחלה סוג של פריצת דרך והיתה ציפיה לאמנות אחרת משהו שישנה מהיסוד את האמנות עד לאותה נקודה זה לא קרה, כמו שכתבת השינוי היה בכלים ולא בתוכן ובצורה שנשארו פחות או יותר כפי שהיו.
אפילו יש צלמים שמחקים אסתטיקה רנססנית במצלמות שלהם כאילו כדי לקבל חיזוק מההיסטוריה ,אין נושאים חדשים. אני זוכר שכתבתי נגד צלם ישראלי שעושה ככה צלם מאד ידוע ומאד מעורך.
בהיסטוריה של האמנות הויזואלית המעבר לחילוניות היה לא רק באמצעים של הציור היינו ריאליזם במקום נרטיבים דתיים, אלא בנושאים שהציור לא טיפל בהם לפני כן כמעט. כמו נניח חיי אנשים עניים , סתם אוכלים משחקים שחמט, הרי לא היה ניתן לראות התיחסות כזו החילוניות אינה רק השקפה היא אסתטיקה בפני עצמה.
את יודעת שהורים וילדים היום בתוך הבית מדברים במסנג’ר כאילו שהדו-שיח השתנה , אימא מדברת עם בנה חדר לידה במסנג’ר לא טורחת לקום אליו , והוא לא בא אליה , זה משמעותי השינוי הזה , איפה זה באמנות?
לילה טוב