האמנות הביולוגית מנסה להפוך את המדע למכחול או לפלטה של צבעים, וכאילו תבנית גידול היא המסגרת הבד המתוח , כאילו עצם מעשה הגידול הביולוגי הנשלט עם המוטאציות שלו הופך להיות אסתטי , אמירה אסתטית לכן מתחילה בנוסחה, אי-אפשר לעשות מדע ללא נוסחאות , אמנות נוסחתית היא קישוט במקרה הטוב, טאטולוגיה, אין בזה רע אם זו הכוונה, אבל אמנות גדולה , סליחה על השימוש במילה גדולה , אינה מצטמצמת לנוסחה, אפילו נאמר ודובר על הקסם, על ה"לא-נודע" שיש באמנות , על החלק הזה נכתב הרבה, למרות שאין הרבה מה לומר על הלא-נודע , אבל הוא חלק דומיננטי , ההגדרה המודרנית דיברה עליו בסגנון כמו -
הדבר שאתה חש כשאתה מביט בתמונה אבל אינך יודע מה הוא, או המכה שאתה חש בעורף שעה שאתה מביט באובייקט אמנותי, משהו אניגמתי שאינו מובן שלא נגיש בכוונה להגיון.
מה רע באמנות ביולוגית , היא הרי בלתי נמנעת , הרע הוא שלמען יצירת אמנות אין צורך להשתעבד למימסד המדעי או לקחת את התהליך המדעי כתחליף לתהליכים של האמנות של המצב של הסתכלות, לסמליו, ולכבליו, אולי למדענים יש מה לומר על אמנות אבל אז עליהם לזנוח את המדע לשים אותו על המדף.
אומרים שיש באמנות דבר מה חקרני , כן זה נכון אבל אמנום היא אימג' היא דימוי היא לא הדבר עצמו, כמובן עד לרדי מייד לא היה חפץ אמנותי מוכן , אמנות נוצרה רק כשיקוף של..ולא הדבר עצמו, החפץ האמנותי הרדי מייד עובר תהליך "הזרה" בתהליך הזה נלקחת ממנו הזהות התעשייתית או המהות הקודמת שלו, ומולבשת עליו אמירה אמנותית שתקבע את אופיו של החפץ מחדש.
כך במשתנה של דושאן, היא חפץ שנוצר בתעשיה כפריט דומה לפס יצור המוציא פריטים דומים לאלפים , מה השוני והיחוד של פריט אחד מפריט אחר?
מה פתאום דווקא משתנה עליה מופיעה חתימתו של האמן הופכת לחפץ אמנותי, התהליך שלהבחירה ו"ההזדמנות האמנותית" כלומר הצבה במקום "אמנותי" תהליך של הצבה במוזיאון כמו גם תהליך ההזרה בו נכנס לחפץ הספיצי ערך נוסף מעל החפציות הפונקציונאלית.
באמנות ביולגית מיצרים את הרדי מייד באותן שיטות של פס היצור, כלומר משעבדים פס יצור אולי פרטי למען יצור של פריט אמנותי ביולוגי, אולי לא כל האמנות הביולוגית עוסקת במעמד של היצור שמגיע מנוסחה מדעית שמיצרת פריט או איזשהו מוצר שהוא וכל התהליך והתוצאה הם האמנות.
בזמנו בפעם הראשונה שראיתי עבודות של פנחס כהן גן על מדע , הייתי תמים , ואני זוכר שזה היה כשלמדתי אמנות ובדחילו פניתי למרצה ושאלתי אותו בהפסקה על מה הנוסחאות?
אלו היו עבודות נוסחה של פנחס כהן גן, המרצה צחק ואמר כי מדובר בדימוי, זו לא נוסחה זה "כאילו" ואין משמעות מדעית לנוסחאות , אני זוכר שנרגעתי, זה מוזר חשתי בסוג של סכנה , לו הנוסחה מיצגת משהו , ובאה להחליף תהליך אמנותי, הרגשתי כאילו חילצו אותי מציפורני פרנקשטיין , ונרגעתי.
בשכונה בה נולדתי היה ילד קשקשן, הוא היה ילד חביב ,נהדר, צוחק, ומקסים והוא היה מפגר , והסתובב ברחובות עם מחברת ועליה הוא היה מקשקש כאילו שהוא כותב ספר, הוא היה עושה כל מיני פרצופים , של אנשים "חושבים" , שמו היה ירון .
הוא עשה אמנות , בעיני , האמנות שלו היתה החיקוי של הפוזה של המבוגרים שמעמידים פנים וחלק מהעמדת הפנים היא החלק הטקסי של החיים , האמנות רובה ככולה עוסקת בחלק הזה , החלק של העמדת הפנים , של מראית העין , הכאילו מה הוא ציור?
פיגמנט שמסודר על בד מתוח ויוצר רושם כאילו הוא באמת המשהו שהוא מיצג.
במובן מסויים אמנות ביולוגית היא סוג של פרפורמנס, היינו המדע מבצע בזמן אמת בהוה את זממו והוא נצפה ע"י אנשים ברגע ה"אמת"החויה הזו של ההסתכלות כמובן היא חלק מחויה רוחנית , זה תהליך של שליטה , של בניה של חויה רוחנית ע"י נוסחה, אולי זה הנצחון הגדול ביותר של המדע , לשלוט דרך נוסחה בדימיון נשמע כמו נסיון שליטה מאיים . של כיבוש הדימיון של יצירת חויה רוחנית ע"י נוסחה ורקיחת החויה במעבדה.
החויה האמנותית נשלטת היא כבר לא ילד מסוכן ופראי בלתי נתפס , הבלתי-מודע הקסם הוכנע .
בנתיים החפצים שנוצרים בתוך החויה הזו למעט כאלה שהם אילוסטרציה ובכך אינם משנים את התהליך הרגיל של האמנות , החפצים שנולדים ממש במעבדה סליחה על הכפירה לא מעבירים , בנתיים שום חויה אסתטית ואו רוחנית מיוחדת.
אפילו חוות המלפפונים שנשלחה לביאנלה בזמנו שהיה בה קתדרלה של יצור מלפפונים בתנאי שמירה ירוקה נכונה בחממה כאשר הסביבה היא נעימה אפילו אם להרגשת הנעימות אין חשיבות רבה מבחינה אסתטית.
יעברו דורות ודרושה קפיצת מדרגה מדעית באמת עצומה כדי ליצר חויה אמנותית משמעותית במעבדה.
יש סוג אחר של אמנות ביולוגית , זו התרשמות אמנותית ברמת הדימוי מביולוגיה ומתהליכים ביולוגים, זה סיפור אחר לגמרי.
