איני מאמין אני לא מאמין בהשגחה פרטית.
אם פעם הייתי מגיב בחריפות לברכות ולמסורת היום אפילו הייתי משתף פעולה , למה שזה יפריע, מדוע עלי ליחס משהו לאיש דת יהודי שאיני מיחס לנוצרי ומוסלמי, אותם אני מצווה לכבד, עלי לכן לכבד גם מאמינים בני דתי הדת היהודית.
אימי ניצולת השואה הייתה מחד חכמה ודוברת שפות רבות ומאידך מאד פשוטה, לא משכילה השכלה פורמלית , ואישה חזקה ומאד יפה .
היא נהגה להדליק נרות שבת , והיתה מאמינה, עם אלוהים לא פעם נהלה משא ומתן, וחשבון אישי, אבל כמאמינה, איני זוכר אותה כועסת, היא גם נפגשה עם גרמנים ואירחה בביתנו הדל אורחים מגרמניה לכבוד אחי שאליו הם הגיעו כשהיינו נערים והוא היה אתלט , אני לא זוכר אותה שונאת את העם הגרמני , את מה שאירע לה היא לא הגדירה, כמעט ולא דברה, פה ושם בקמצנות שתפה אותנו, ובמיוחד היא המשיכה להיות יהודיה אף על פי שכומר בשבדיה חפץ לאמץ אותה לבת אחרי המלחמה כי “היא לא נראית יהודיה” מה שגרם לה לעלות לארץ .
בזכותה לאחר מותה התמתנתי ביחס לדת, איני נוטר לדת יותר מאשר נדרש, ואני מלא הערכה שהיא התמידה באמונתה, לכבד את הקושי הזה נראה לי הגיוני ולנסות להבינו בפשטנות זה נורא, אולי לא הכל נהיר לי, אולי זה בלשון המעטה.
לכולנו מאמינים בני מאמינים אפירקורסים, בעלי ספקות, בורים, עמי ארצות נאמנים ולא נאמנים שתהיה שנה מתוקה וגמר חתימה טובה .
