Feeds:
פוסטים
תגובות

אלה כרוכים באלה במסכת שקרים. אוחזים אחד בשני, שחס וחלילה לא יתמוטט שקר אחד. והמשורר שכתב שיאכלו יהודים הוא הרי כתב מטאפורה. מיטב השיר כזבו. כמובן.

המושג נורמליות הופך למשאת נפש רחוקה, רק אם היה קצת נורמלי יותר להיות שמאלני בארץ בה השלום כרוך באכילה מהסוג האהוב על קניבלים.

אני חושב שלא קל להיות פלסטיני או ערבי מוסלמי בכלל, תחשוב על מה שעושים מגיל צעיר בעולם שבו להיות מתון זו עדות לבגידה ולחולשה. ומה קורה עם אחי השמאלנים, טרגדיה גדולה.

השמאל אפילו את זה מכיל, מבין ומעודד. אפילו הסנגורים של דרוויש נעמדים דום. רק זה חסר שאיזושהי רגב תרמוס את הגאווה המפוקפקת שלפחות קיימת במילים אם לא במציאות עצמה.

מירי רגב היא סוג של עונש, ויש לה הרבה משותף עם ההתלהמות הבהמית של המשורר הלאומי הפלסטיני. זה שאוהב בשר של יהודים.

 

 

 

francisco_de_goya_saturno_devorando_a_su_hijo_1819-1823

"סטורן טורף אחד מבניו", מתוך סדרת "הציורים השחורים" של גויה

אזריה ירה במחבל באופן חפוז ובלתי ראוי, אולי, אולי הוא חש סכנה או אולי היה לו "אובר קיל אינסטינקט" הויכוח הזה מגוחך ומתייתר שעה שזוכרים מי יסד פה את המוסר של צה"ל אלה ששרו בקול ניחר "סירסנוך יא מוחמד", ולא רק שרו ביצעו מעשי לינץ, בלי משפט, והייתה אז מערכת משפט.

אבל הם היו יפי הבלורית.

ככה כתבה נתיבה על השיר שכולם התביישו שחיים חפר (סירסנוך יא מוחמד) כתב האיש מלבד קרבתו לרבין קיבל את פרס ישראל על מפעל חייו הכולל את השיר המנוול הזה:

"את השיר הזה חיברו חברֶה מהפלמ"ח, כשחזרו (ינואר 44') מאחת הפעולות הבודדות שהם הורשו לבצע, והם הצליחו בה מעל לכל המשוער. מאז – כל הפלמ"ח שר את השיר הזה בגאווה רבה, עד למלחמת השחרור, כשהתברר ליהודים בארץ שהם כל-כך גיבורים, עד שזה נהיה כבר מיותר להשוויץ בזזה. פשוט מפליא – איך שפתאום השיר הזה נעלם, ואיך היום [1990 – זֶמֶרֶשֶׁת] מתביישים להודות בקיומו. אני מביאה אותו הנה בכוונה, כי אני חושבת שרק כך אפשר להסביר כמה היישוב פחד מהערבים, וכמה שהם נראו לנו בעדיפות של כוח ושל יכולת עלינו, עד 1948. "אנדרדוג" יכול לשיר כך, כשהוא מצליח "לדפוק" את ה"אַפֶּרְדּוֹג", וברגע שהוא בעצמו נהיה "אַפֶּרְדּוֹג" – מפסיק לשיר את זה. עובדה. אפילו בספר 'משפחת הפלמ"ח' – הוא איננו. ואני דווקא מאד גאה בזה שידענו להעלים אותו פתאום."

 

להסביר על מה השיר חבורת נוקמים נשלחה לסרס אדם ללא משפט וללא דין באירגון של יגאל אלון המפקד הנערץ על יצחק רבין. זו תרבות "טוהר הנשק" שעליה מתרפקים סגן הרמטכ"ל וקצינים בכירים.

"ביצוע משימת הסירוס הוטל על הפלמ"ח. סגן מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון, מינה בינואר 1944 את נחום שריג, מפקד פלוגה א', כאחראי לפעולה. שריג בחר לביצוע המשימה את יוחאי בן-נון כמפקד, והלה צירף אליו את עמוס חורב ואת יעקובה כהן, איש המחלקה הערבית. ההנחיה לחולייה הייתה שבעקבות הסירוס ייוותר האנס בחיים ויסתובב עם מומו, למען יראו וייראו."

ומי לאחרונה מתנגד לקרוא על שמו של גנדי גשר בשער הגיא?

כן אותו עמוס חורב שביצע מעשה לינץ מתועב, האם המוסר שלו טוב משל גנדי שהיה בעצמו חלק מאותו מוסר פלמחאי, שבין היתר כלל מעשי לינץ.

זה לא שהם אומרים היינו חיות אדם בזמן ההוא, ועכשיו אנחנו רוצים לתקן, ולכן אזריה מקלקל לנו את השורה, לא. הם מביאים את הפלמ"ח וחבריו, רוצחי השבויים, שעשו כמה מעשים כמו מעשי לינץ ללא משפט, כאות ומופת.

אז לא דובר לא בסממני פאשיזם, גם כשהיה פה שלטון צבאי במשך 18 שנה, איש לא העז לטעון שמדובר בפאשיזם. שלטון צבאי אינו פאשיזם, פשוט בדיחה עצובה.

בן גוריון היה הרבה יותר נפשע מאזריה, הוא וממשלתו בזמן מלחמת קדש ניסו למנוע פרסום הטבח שבוצע בכפר קאסם. שבו נרצחו נשים גברים זקנים וילדים ע"י לובשי מדים בזמן שלטונו של בן גוריון, מעולם לא העז איש לתבוע העמדתו לדין של האיש המרושע הזה.

אזריה אינו גיבור אבל הוא גם לא הנקלה ביותר בחיילים, כפי שמנסים להפוך אותו במשפט ראווה מתוקשר שמיום ליום הופך את צה"ל ומפקדיו לחבורת שקרנים שלא מסוגלים לבצע תחקיר פשוט לאחר תקרית ללא כחל ושרק.

 

http://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=2173

 

במחצית שנות הארבעים נפוץ בין חברי הפלמ"ח שיר שלא נשכח עד היום: "סירסנוך, סירסנוך יא מוחמד". בשישים השנים שיצאו מאז נפוצו גרסאות שונות על מקורו של השיר, אך ההנחה המשותפת לכולן היתה שאנשי הפלמ"ח רדפו גבר ערבי שאנס אשה יהודייה וסירסו אותו. לא היה זה המקרה היחיד מסוגו: הסופר צביקה דרור כתב בביוגרפיה על יצחק שדה שמפקד הפלמ"ח אף שלח כמה מאנשיו לקורס מיוחד במרפאת "מנדלי" של קופת החולים בתל אביב. "היינו באים לשם בשמונה וחצי בלילה, כשהמרפאה ריקה. בהדרכת רופא ואחות קיבלנו שיעורים באנטומיה ולאחר זאת תירגלנו סירוס", ציטט דרור את המקור שלו ("מצביא ללא שררה", בהוצאת הקיבוץ המאוחד).

http://www.haaretz.co.il/misc/1.830951

המוסר של אותו חורב הוא מוסר הוטנטוטי.

512097690

מזל שלא היה זה ישכה שדמי החבר הטוב של המשורר גורי שניסה ללמד אותנו מוסר.

Bob Dylan – Series Of Dreams

 

 

ROBERT LONGO

unnamed-3

 

Robert Longo, Untitled (Mike Test/Head of Goya), 2003. Charcoal on mounted paper, 182.9 x 243.8 cm. Collection of the artist.

 

tqlnkvglcbicmzffaeib

Untitled After Velazquez, Mars 1640 – 1642
2008
Graphite on paper
7-1/2 x 4 inches/19.1 x 10.2 cm

The Cool School

http://www.vice.com/en_us/read/rocky-ii-film-interview-ed-ruscha-pierre-bismuth